כל מה שצריך לדעת על טקס גילוי מצבה
ביהדות קיימים מספר שלבים אשר נהוגים לאחר פטירה של אדם. הראשון הוא כמובן הקבורה, לאחריה השבעה ולאחר 30 יום עולים אל הקבר ומקיימים טקס גילוי מצבה. זו הסיבה שתהליך הקמת מצבה צריך לקרות במהלך השבעה, כך שיהיה מספיק זמן לבחור ולתכנן את המצבה כדי לא לצער את המשפחה ולהגיע לטקס גילוי המצבה כשהמצבה מוכנה.
איך מתנהל טקס גילוי מצבה?
טקס גילוי מצבה הוא חלק משרשרת של אירועים הקשורים לפטירתו של אדם. ביהדות נהוג לספור את 30 הימים לפי הירח מכיוון שהוא מסמל את האור שכבה במשפחה במותו של המנוח אך כשהוא מתמלא מחדש הוא מסמל את הזמן החולף והמרפא והאור שחזר לחיי המשפחה.
בשלב הראשון יש לקבור את המנוח כמה שיותר מהר כדי להימנע מחילול כבוד המת ולהביא אותו למנוחת עולם. בישראל קיימים חמישה סוגי קבורה עיקריים ומשתנים בהתאם לבתי העלמין השונים. לאחר הקבורה מתקיימת השבעה במסגרתה המשפחה מדרגה ראשונה (אב, אם, אח, אחות) קורעים חולצה ויושבים על מזרנים כדי לקיים את מצוות האבלות. כמו כן חלים איסורים נוספים כמו איסור להתקלח, איסור להתאפר, איסור ללבוש עור, איסור לישון במיטה. במהלך הזמן הזה המשפחה מעצבת את המצבה, בוחרת את הכיתוב למצבה, תוך כדי ליווי של קבלן מצבות מקצועי, ומחכה לטקס גילוי המצבה אשר חייב להתקיים תוך 30 יום מרגע פטירתו של המנוח.
ברכות בטקס גילוי מצבה
בטקס גילוי המצבה נהוג לקרוא קדיש ופסוקים נוספים מהמקרא לעילוי נשמת המנוח כגון – מזמורי תהילים: לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל, קריאת פרקים המתחילים באותיות של שמו של הנפטר, קדיש יתום ותפילת אשכבה:
אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת (פב"פ):
(לזכר) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁנָדְבוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ, לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, יְדֹוָד הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן:
(לנקבה) שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ, בַּעֲבוּר שֶׁנָדְבוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתָהּ, לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירָה בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָהּ, יְדֹוָד הוּא נַחֲלָתָהּ, וְתָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָהּ, וְנֹאמַר אָמֵן:
לאחר הקימה מהשלושים יש להדליק נר נשמה המסוגל לדלוק ל-24 שעות ולהציב אותו במקום בולט בבית ובמקביל להדליק נר נשמה נוסף בבית הכנסת.
מעבר לכך נהוג לקרוא הספדים אישיים כשרוב האבלים הישראלים משלבים בין דת לבין חילוניות על ידי הקראה של טקסטים שונים, שירה, סיפורים אישיים וכל מה שמכבד את המנוח ומתאר את האופי והמורשת שהוא הותיר בעולם. לאחר העלייה לקבר נהוג לקיים סעודת מצווה בבית בו מתקיימת השבעה כדי לסמל את תום השלושים והחזרה לשגרה. האבלים מדרגה ראשונה יכולים לחזור לישון במיטותיהם אך לא להשתתף בשמחות, לא לרכוש בגדים חדשים, לא להתגלח או להסתפר אלא לצרכי עבודה ולא ללבוש מוצרים מעור.